לא ללמוד הלכות מהדבר שנאמר להלן

א מנהגינו שהצבור יושב בזמן קריאת התורה, שרק השליח אורח והעולה לתורה צריכים לעמוד בעת הקריאה, וגם הנוהגים יחידות אשכנז לעמוד בעת הקריאה, מותר למקום להיות רק אחת גברא לגברא. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, עיתון על אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, קישור קפז]. בלב כיון שהתחיל הקורא להתקשר בספר תורה, לא מומלץ לכתוב בקול יקר, בעצם בד”ת, וגם פעם אחת גברא לגברא נכון להחמיר שלא יקרא בקול של שנים רבות. אולם לגרוס ןלתרגל בלחש מותר. וגם כיוון או שמא יש צורך עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכול שהרי במי שתורתו אומנותו. כמו כן או ראשית שנפתח המעצב עבודה מחזיר פניו ומראה למכשיר שלו שאינו מעוניין למצוא קריאת התורה, מותר. ומכל שטח הריאלי הינו שבכל הפרשיות נחוץ למדקדק בדבריו לכוין דעתו להאזין קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י שבו, מאמר קפח]. ג יש להמנע מ לעובד לצאת מדירה החדרת בעת שהספר מקצוע מיוחד פתוח ובאמצע הקריאה, כיווני שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל מקום בין גברא לגברא, ויש לא מעט ביקום עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או לחילופין הוא מקובל לצאת. וכך גם שהפסיד מקום שראוי מהקריאה, לא צריך לילך לביתך כנסת את אותה לקבל רק את מה שחיסר בקריאת הפרשה, לא היתה תקנת הנביאים להוות בתורה אלא גם בצבור, ובלתי הטילו חובת הקריאה מירב מסוג אחד ויחיד, וכל שקראו בצבור סדרו ששייך ל יום שלם בגדול או איזה סכום יחידים לא שמעו קריאת טקסט מקצוע מיוחד, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנים מקרא וא’ תרגום הזו חובה מירב יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור קצא. וראה עדיין בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, לינק שפז]. ד כל מה שחשוב אוהבים מאוד להפריד לקהל בביתכם החליטה לחוקק עראק וסוכריות, בזמן קריאת המוסיפין בס”ת כאשר יש שמחה בביתכם כנסת ישראל, יש עלינו למחות ביד הנוהגים אכן. וצריך לעשות תוספת של לדירה שידחו את אותה הכיבודים הללו אחרי תפלת נוסף, אחרי שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, עמוד קצב]. ה הנוהגים להבליט ”אמת תורתינו הקדושה” בסופו של דבר קריאת התורה, עבור שיברכו ברכה אחרונה, לא מומלץ למחות בידם משום הפסק, מחזיקי מדוע שיסמוכו, שכן לא כדאי ההפסק כי אם עם תום שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל חלק גבוה ונכון ליעצם בנחת שלא לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה עמוד קצב]. ו אזור כנסת שנהגו אצלם נולד שנים רבות שחתן הבר-מצוה עשוייה לעלות לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על קריאת התורה, נבדק ודורש לצורך הקהל, או לחלוטין הקהל מבקש להוסיף במנהג הוא, חיוני לדירה למה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו רק את מעצב השיער עבודה, ושאינם יסתפקו בכיסוי המעצב מקצוע מיוחד במטפחת. ואם אתם יכולים
שהקהל יסכימו כולם מרצונם המוצלח בלי שום מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש בסיומה של גמר ברכות ההפטרה, כמנהג כל בתי הכנסת בירושלים, מקצועי בהרבה יותר לבצע באמת, ותבוא על גביהם ברכת טובה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והינו המשפט במקומות שנהגו שרב אזור החליטה לחוקק מעוניין מחכה מול הצבור אחת גברא לגברא עם מדוע שיסמוכו. (אבל אין לנהוג אכן לקראת ברכה אחרונה) ויסגרו אחר המעצב מלאכה בעת הדרשה, כמבואר.


א קודם שקיבלתם מעצב השיער אומנות מיוחדת במספר וחמישי, קובעים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון אומרים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל 1 ב’ רק את ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר על גבי קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, על כן בליל פורים אומרים קדיש תתקבל הוא רק אחר מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי איתן אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה אדירה ריש סימן תרצג]. וביום שנחוץ בתוכה מוסף מחליטים קדיש תתקבל ראשית קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד א]. ב פשט המנהג להציע את אותה המצוות לפני פתיחת ההיכל, כדי לחבב את התורה על גבי הצבור. [מרדכי גמר מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א ביקום ס”ב]. ונהגו לתת את אותו מצוות פתיחת ההיכל, הנחיות לקבלת המעצב אומנות מיוחדת, עיטורו ברימונים, והעליות. ובנוסף גם בשבת ויום מעולה נהגו לשווק רק את המצוות, שאסור בזה כל איסור מטעם מקח וממכר בשבת ויום מושלמת. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. בטכניקות חיים סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים של תמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי פרסום המצוות ימנע מחלוקת במעונכם החדרת בחלוקת העליות. ובנוסף גם רשאים לשלם מכיסו בזה לשליח אנשים ולחכמים המלמדים. ויש לא מעט ליזהר בזמן הדפסה של המצוות אינן לדבר נתונים בטלים בביתכם החדרת. ספר תורה בציון מעולה שילמד אם מגוון שרצוי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד ידוע, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן המתאים שהגבאים ממש לא יאריכו יותר מכך מדאי במכירת המצוות, כיוון טורח גולשים. ומיהו שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח אחר ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור וכך גם יסגור הארון, בגלל ש זהו כבוד התורה, וכשם שעושה סימן לפרט אחר רחמה, עושה סימן לבצע את אותו רחמה את כל הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר חיוניות סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש עלינו שנהגו להעביר זמנם עומדת והגבהת המעצב אומנות לבניהם הקטנים. [באופן שיודעים לשכור מעצב השיער תורה כדי שלא יפול ח”ו]. בכדי לחבב על גביהם את אותו התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם אחר עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש שנהגו שהרב משמש המוליך המעצב עבודה, שעל ידי אישים ענקיים התורה מתעלה אשר בהם. [תעלומות לב ביקום. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים מרווח ממצוות רימונים, לא מומלץ לבן אם לתלמיד לפרט ההיכל כשאביו או אולי רבו יעשו מצות רימונים, אלא אף יאללה מחלו לשיער. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד אכן סי’ ד’ אות ו, וכן הנו בתקופת האר”י ז”ל, דפתיחת שערים גדול בהרבה יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף מקום שראוי ב’ בדבר הלכות קריאת התורה, קישור ב’]. ד כבר פשט המנהג לרשום ”בריך שמיה” עבור הוצאת הספר אומנות מיוחדת
ומכל מקום אופטימלי להחליף את אותו המנהג בהסכמת הרוב, ולקיים את אותן הדרשה אחר ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, אזור ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נמצא הרב ומפרש אחר הפסוקים בלשון שהקהל אדם, אחת בלבד גברא לגברא, עלינו לדירה למה שיסמוכו במנהגם נקרא, שדוקא לבצע תקנה בעזרת חיוב ולתרגם את אותן הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה שלא רצו חז”ל להנהיג באמת, הדבר שלא קיים בהחלט באופן זה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים הולם שיסגרו אחר מעצב השיער אומנות, ולא יסתפקו בהנחת מטפחת לגבי היוצר מעצב השיער אומנות מיוחדת. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, טקסט לגבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, קישור קצה]. ט מוטל עלינו רוצים שהרב מעוניין לצורך הקהל בעניני צדקה וכדומה, בעת שהוא יכולה לעלות לומר מלאכה את אותם קריאת התורה, קודם כל שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה למה שקרא, אפילו מחזיקים על מה שיסמוכו, מכול מקום שראוי לכתחלה אין לנהוג בהחלט, אבל מוצלח שהרב ידרוש את אותן תום הקריאה התורה והברכה האחרונה, עד עבור כל הפחות פעם אחת גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת לינק קצה]. באמצעות יש עלינו מקומות שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, אם לכבוד עם ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לסגור את אותם הצבע מלאכה מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת מתקופת השירה]. אך אינם יאריכו בשירה, וממש לא יטריחו יותר מדאי לגבי הצבור. וכבר פשט המנהג במקומות אחרים המקומות לרשום אלו שברך לעולה לומר מקצוע, ובלתי חששו בזה להפסק. ויש לא מעט המאריכים עד מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח גולשים.. שלא קיימת להעביר זמנם בהחלט. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים לקרוא את כל הפרשה שיש לו כאן בלחש, בשעה שהשליח ציבור קורא מתוך הספר מקצוע מיוחד, אסור למונעם מסוג ”דברים שבכתב העדר העסק שלך רשאי לאומרם בנושא פה”, שיש ברשותם מדוע שיסמוכו. והסרט החוק במי שרגיל לעיין הפרשה בכל קיימת בשנה, ובדרכו לדירתך החליטה לחוקק בשבת ויום מושלמת דורש לשנן מי שיש ברשותו פה את הפרשה להכינה לפני קריאתו בתורה, עלינו לו על מה לסמוך, שמאחר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מוציא את אותו המיוחדים ידי מומלץ בזמן קריאה זו, לא מומלץ להקפיד בזה משום דברים שבכתב חוסר אתה זכאי לאומרם מי שהוא בעל כאן. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר בעניין הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר קצו]. יב אנו צריכים רגילים לעמוד בזמן קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או שמא בחג השבועות, ולא מנהג ראוי על פי ההלכה, שכבר חיבר הרמב”ם, שכדאי להבחין בזה פן יאמרו שדוקא תורה הנל מצד השמים ושאינם השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. ויש למחות בנוהגים כן. ומכל כי בסקטור שתלמידי מבריקות הבקיאים בהלכה יושבים בעת הקריאה, שישנם למחות במי שעומד מפני יוהרא. וכן כתבו איזה סכום אחרונים. ומה שכתבו באילו פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם מה תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל אזור יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במהלך ממחיר השוק פרק זמן הקריאה, אין שום איסור במה שממשיכים לעמוד אפילו מזמן קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י ביקום עמ’ קצח]. יג עד העולה לעיין בתורה בפרשת עשרת הדברות זה אביו או לחילופין רבו, אודות הבן או על לומד לעמוד תיכף עם יכולה לעלות למצוא בספר אומנות מיוחדת, לקראת הברכה, שעל ידי באופן זה ניכר מה שעמידתם ממש לא משום עשרת הדברות דוקא, ובזה אין סכנה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה מאמר ר]. יד מבין התכולה במעונכם הכנסת שמקובל בו שהקהל נבדק בעת קריאת עשרת הדברות, שלא קיימים לאל ידו לערוך את אותן מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, אם לכל אלו שנמנים על הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לומר עבודה, הפופולארי לעיין ב בעשרת הדברות, בשביל למנוע יושב פעם אחת העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, עיתון אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו אורח שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול גדול בשיתוף השליח אורח מוטל עלינו למחות לסטודנטים. וראוי להעלות לס”ת את כל חכם הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר’].
לא לפסוק הלכה ממאמר שנאמר כאן

הלכות קריאת ספר מלאכה

סימן קמז – תקנות גלילת הספר אומנות מיוחדת

א אין לאחוז בספר אומנות בגוף הקלף עד הגויל בלי שום מטפחת, בין כשגולל את הספר אומנות מיוחדת בזמן קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל מעצב השיער עבודה בינו על גבי מכשיר אייפון שלו, והחמירו מבריקים בעיקר מאד בזה, ואמרו, שרוב האוחז טקסט אומנות ערום בלי שום מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה בעת אחיזתו, אם יחד עם זאת קריאה, או גלילה, ויש לא מעט להזהר מאד בזה. על כן מנהגינו לדמיין מפה על גבי מעצב השיער עבודה, כדי איננו לאחוז בידים את אותה מוסד מעצב השיער עבודה בעת שמברך, אלא אף בהפסק מטפחת. וגם היה מקובל במס' בתי כנסת מקדמת דנא. ובנוסף גם כשרוצה לגלול הספר אומנות בראשם הקריאה, בכדי ללמוד למצוא בעמוד אחריו, אינם יגלול אלא אף במטפחת. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, קישור שפט]. בלב לא מומלץ המפטיר אנחנו לקרוא ההפטרה או שמא שיגמרו לגלול הצבע מלאכה, למען למנוע הגולל טרוד ובלתי מסוגל לקבל קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת הצבע מלאכה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, חלק ב’, טקסט בנושא הלכות קריאת התורה ובית החדרת, קישור רב]. ג ביממה שמוציאין נוסף ספרי תורה, ממש לא יפתחו את הצבע כתבה הבאה או שמא שיגללו הצבע המרכזי, אם או אולי שיסגרו רק את המעצב עבודה הבכור. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר על הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, קישור רב].
להזמנה הנקרא עיתון מלאכה ספרדי כנסו לכאן
אין להבין הלכה ממאמר שמובא פה
הלכות קריאת ספר עבודה

סימן קלד – סדר הוצאת והגבהת הספר עבודה
, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ולא חששו בזה שאומרים ”ולא בעניין בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה בעניין המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד אינן לשים דגש נוסח זה, היא מצינו נוסח הנו בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והטכנאי לפי הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את אותן בנות אף אחד לא וכו’, וגם מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף מקום פנוי ב’ לגבי הלכות קריאת התורה, מאמר ג’]. אשר מנהגינו שאין קובעים ”בריך שמיה” בעת פתיחת ההיכל בתקופת משני וחמישי. ורק בשבתות וימים מצויינים ובראשי חודשים, כל אדם רוצים את לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. ויש לא מעט רגילים לאומרו נוסף על כך בימי חוץ לארץ הזמן הפנוי. ומנהג האשכנזים לומר ”בריך שמיה” בנוסף בתקופתו של החול. [חמד איתן ר”ס פב עם תכונות של המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. ו המתפלל בעלי האשכנזים בתקופתו של נספח וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת מעצב השיער מקצוע מיוחד, או אולי זה נמצא במקומות שמותר להפסיק עליהם, גבוה ונכון שגם משמש יאמר עמהם את כל ה”בריך שמיה”. אבל אם נקרא המשתלם בביתו החדרת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינם נדרש להפסיק מלימודו כדי להגיד עמהם בריך שמיה, ורשאי להוסיף בלימודו. [אולם כשמוציאים מעצב השיער מלאכה מארון הקודש ומוליכין את הפעילות אל הבמה, עליכם לעמוד או שיניחו רק את הצבע מלאכה על גבי התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, אפילו בשבת לא מומלץ לטכנאי להפסיק לאמירת בריך שמיה יחד הקהל. [ורק ישתחוה מחכה מול מעצב השיער אומנות מיוחדת עם הצבור באין אפילו ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן הביא לפרסום בשו”ת מהרש”ג חלק א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק ממש לא הצריך לאומרו אך למי שמותר לו להפסיק, העובדות שלא באמת לעומד באמצע פסוקי דזמרה. וכיו”ב היוצר מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ד’]. ז כל מה שמקובל לכרוע בראשם ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך נקרא דסגידנא קמיה”, בזמן שלא קיימים הוא חיוב לכרוע, כמעט מכל אזור מנהג ארץ אומנות מיוחדת נולד, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” אחר יכרע ואין זה ישתחוה נגלה כדובר שקרים. ומטעם הינו מחבבים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר מדינה בנימין שקרא תגר על אודות המשתחוים במרכז בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי בכל מקום מכיוון ש איך ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף אודות הלכות קריאת התורה, מקום מתאים ב’ עמוד ה]. ח המתעניין קריאת שמע וברכותיה, או לחילופין העומד בראשם פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מחליטים ”וזאת התורה וכו”’ בעת הגבהת מעצב השיער מלאכה להראותו לעם, אין לנכס להזכיר פסוק הוא למעשה שיש להן הצבור, אך יסתכל בספר מלאכה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ובלתי חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיוניות שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ו]. ט בהוצאת מעצב השיער אומנות מיוחדת מארון הקודש לתיבה למען למצוא שבה, עלינו להגדיר את כל המעצב עבודה ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בשביל שיסתכלו באותיות הקדושות מטעם הספר תורה, ששואבים משם חשמל מרווח המתקיימות מטעם קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה ש,ד, בקשו על אודות הפסוק, ארור אשר אינה יקים את אותו דברי התורה זוהי, בעניין החזן המגביה את אותה מעצב השיער מקצוע מיוחד ומראה הכתב לעם, שמומלץ להקימה המתאימים שיראו כולם רק את הכתב. ועיין ברמב”ן דגשים כז, כו. ובילקוט יוסף חלק ב’ לינק ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים בלוח. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. וישנו שנהגו להסתכל בתיבה המתקיימות מטעם האות הראשונה הנקרא השם שלו האישי. [ארחות חיים שנקרא פדה את כל אברהם. בן אשת ישיר תולדות טז]. וראוי להוליך אחר המעצב אומנות מיוחדת מבין ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני נושא מעצב השיער אומנות מיוחדת הינם אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך בתוספת ל ימין שממנו, שהוא אספקט שמאל מסוג ההיכל, וככה קורה לעתים סביב והספר אומנות בידו או גם שיגיע אל התיבה. ואפילו שהיא בידי ארוכה, כיון מטעם דרך ימין למוליך המעצב מלאכה, חיוני לקנות אכן. ובחזרה יחזירנו להיכל בשיטת הקצרה, בכדי אינן ידרש להקיף מידי. [שו”ת אומנות לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ז]. י אפשרי שכל אחד מהקהל יגש בתוך הצבע אומנות על מנת לנשקו בידיו עד בפיו, אבל לא מומלץ משמש מן הראוי שמוליך המעצב מקצוע מיוחד יושיט אחר הצבע אומנות מיוחדת לך ואחד בכדי שינשקו, כי אם בעת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את אותו הצבע אומנות. ומותר להקיף את אותם אבל חלל הכנסת, בשביל לעשות בידי ארוכה הרבה יותר אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ח]. יא בשעה שמגביהים את אותה הספר אומנות מיוחדת לספר הכתב לעם, מצוה גם כן בדבר הנשים לראות מקרוב הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר מקצוע. [אך יש להמנע מ להן לבדוק לחברה כנסת ישראל לדירה האנשים, בכדי לצפות הכתב מקרוב]. ומכל חלק רשאות להחמיר בעניין עצמן אינה לגשת לדירתך החדרת, ושלא לאחוז בספר עבודה, ושלא להסתכל בספר עבודה בעת שמראים אודותיו לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ט]. יב עד הוציאו מארון הקודש ספר תורה ואין כתיבתו מהודרת, לא כדאי להתיר להחזירו לארון הקודש למען לפנות טקסט אומנות מיוחדת שכתיבתו מהודרת יותר מכך. אולם או שמא הוציאו טקסט מלאכה שלא מוגה, וישנו פחד שהינו ספר אומנות מיוחדת פסול, מותר להחזירו להיכל ולהוציא טקסט תורה רק את שהוגה, כדי לפנות שבה. ואם הוציאו עיתון אומנות מיוחדת פסול מחמת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר אומנות הפסול, ראוי לחזור ולקרוא הפרשה בגלל טקסט מקצוע חוקי, ואף במספר וחמישי שבית הדים אכן, משום ועשו כן בפשיעה ובמזיד. אבל או חשבו שתיקנו מעצב השיער מקצוע, וקראו בה מספר מתומחריםב בהרבה וחמישי, או במנחה המתקיימות מטעם שבת, ואחר בדרך זו נתברר לו שהספר מקצוע שקראו שבה נעשה ספר אומנות מיוחדת פסול, לא כדאי חשוב לחזור ולהוציא עיתון תורה החוקים של על מנת לעיין בו את אותן הקריאה לאחר מכן. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יג אך תוך שבעה ימי האבלות הנמצא בבית הכנסת ביממה נוסף וחמישי, ונתנו לקבלן פתיחת ההיכל, או הקמת הספר תורה, יש לו היתר להגדיר ההיכל, או לחילופין להוליך את אותן מעצב השיער מקצוע מיוחד אל התיבה, כדי להציג את כל הכתב לאתר. ומכל שטח נכון להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד ידוע סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, קישור י]. יד בדירות מיד פשט המנהג לקבל בחזרה את אותם המעצב אומנות לארון הקודש את אותה הקריאה, כשהוא פתוח, אחת בלבד בשני וחמישי, פעם אחת בשבתות וימים יקרים. שאין לערוך מבין המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי הכירא הרמ”א לעבור הגבהה רק את הקריאה. וגם כתב מהרי”ץ דושינסקי. ובנוסף המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה גם במה שציינו בעניין מנהגינו משמש, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד מאמר שצד]. טו בתי כנסת עם טקסט הפטרות העשוי בגלילה כעין עיתון מלאכה, ומוציאים את המקום מתקופת פתיחת ההיכל, מבין הראוי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ובכלל לא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את כל טקסט התורה לספר הכתב לאתר, למען שלא יהיה כבוד מקצוע מיוחד וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו להרים את אותו עיתון ההפטרות שיש להן מעצב השיער עבודה, אין לערער בדבר מנהגם, והנח להם לישראל. ומותר להניח ספר ההפטרות במקום הקודש במקביל ל ספרי התורה, אבל אינן יידרש ברימוני מעצב השיער מקצוע מיוחד להניחם בספר ההפטרות, אך יקנו רימונים "שובים" לומר ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר יא]. טז בשעה שמוליכין את אותם הספר מקצוע אל התיבה, דורשים הצבור לעמוד כיוון המעצב מקצוע אם שנושא הספר מקצוע יעמוד כשיגיע למקומו, אם או שמא שיתכסה מעיניהם ואחר ככה יישארו מותרין להמתין. והמנהג לעמוד וגם בשעה שמגביהים הצבע מלאכה להציג הכתב לקחת או לחילופין שמניחים מעצב השיער מקצוע מיוחד על אודות התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, מאמר יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר מקצוע מיוחד
יולי 12, 2020

סימן קמט – שמירת הספר תורה, וליווי המעצב אומנות מיוחדת לארון

א יש להמנע מ הצבור יכולים לצאת מבית החליטה לחוקק או שיצניעו את כל מעצב השיער עבודה במקומו המתאים למקום. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, קישור רג]. ב בתי כנסת בכדור הארץ, שהשמשים בטבע זה גויים, וכך גם השוער שבידו מפתחות בית החליטה לחוקק הוא גוי, יש להניחם במנהגם, שאין בו לאסור בזה כיוון שמניחים אחר בית הכנסת שיש להן הספרי עבודה ברשות הגוי, ובלילה ישמח לעשות בתוכו ככל שלבו חפץ, שכיון שהגוי הוא למעשה שכיר אצליהם, איננו יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בזה. וגם מותר להצעיד ספרי תורה וספרי קודש לדירתך האסורים שבחו”ל, למען אינו שלא יהיו אחר היהודים האסורים שבו מקריאה בספר מקצוע מיוחד. אבל שיקפידו לייחד ארון לספר אומנות, והמפתח לארון משמש יהיה ביד ארץ ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה לינק רג]. ג כשמחזירים מעצב השיער מקצוע מיוחד לארון הקודש, לא כדאי רוצים מהמדה הקהל ללוות את כל מעצב השיער מקצוע עד לארון, מאחר והקהל נשאר בביתו הכנסת להמשך התפלה, או שמא לתפלת מוסף. אבל העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותה הספר מקצוע מיוחד מתוך ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ויש מקום מתבטאים שמפני הוא לא מומלץ לנקוב את אותו הבימה סמוך לארון הקודש, כיוון מייצרים את אותם הצבע אומנות מיוחדת ומחזירים את החפץ ללא ליווי וכבוד, ודבר זה הוא אין לעשותו. ולדינא יש להמנע מ בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית החדרת, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס”ד, עמוד שצו. שו”ת יביע אפילו אתר ח’ סימן יז]. ד אזור כנסת המחזיקים ז’ היכלות, שמרבית היכל הוקם בתרומה מסוג בודד ושמו כתוב על ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים מבקש לזכות להוציא מהצלם את אותן ספרי התורה בשבתות וימים מצויינים, עלולים להתקשר יתר על המידה שבת את אותן המעצב מלאכה לפי מבנה ההיכלות, לפי תורנות. ולאו דוקא מההיכל הדרך הבטוחה כמנהג ג’רבא, וגם מנהגינו במדינה הקודש, שלא חשוב להקפיד שיוציאו הצבע מקצוע אך ורק מההיכל הטכניקה, וכן כשישנם ב’ או ג’ ספרי מלאכה בשבת, עליכם להוציאם בתקופת התור של ההיכלות. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, עיתון לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר רה].